חיכתה 20 שנה לאהבה
אחת מהלקוחות הראשונות שלי בתחילת דרכי כשדכנית היא זו שדווקא הכי חקוקה לי בזיכרון, למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז. קוראים לה אסתי, בזמנו היא הייתה רווקה בת 40, לגמרי מיואשת מגברים ובטוחה בכל רמ"ח איבריה שאין סיכוי שתמצא אהבה. היא פשוט הייתה נעולה על זה שהיא פספסה את רכבת האהבה.
כשהיא הגיעה אליי בפעם הראשונה, הרגשתי שהיא לא ממש רצינית ושהיא באה רק כדי לעשות "וי" ולרצות מישהו שכנראה הלחיץ אותה להיפגש איתי. אחרי שיחה ארוכה ועמוקה היא גילתה לי את הסוד שלה, שרק החברה הכי טובה שלה ידעה. ועוד איזה סוד!
מסתבר שמגיל 21 היא ניהלה רומן סוער עם השכן שלה מהדלת ממול. הרומן נמשך כמעט 19 שנה, במהלכן היא הספיקה להיכנס ממנו להיריון פעמיים וגם פעמיים עשתה הפלה. בכל התקופה הזו הוא אמר לה שהוא יעזוב את אשתו, והיא האמינה לו וחשבה שזה רק עניין של זמן.
בינתיים היא רואה את כל החלומות שלה עליו מתגשמים עם אשתו (היא הרי גרה דלת מולם). נולד להם עוד ילד ועוד אחד, היא ראתה את אהוב לבה יוצא לבילויים עם אשתו, זו שהוא כביכול אמור לעזוב ממש אוטוטו.
הוא ואשתו הזמינו אותה לאירועים משפחתיים ולארוחות שישי, העיקר ש"השכנה הרווקה המסכנה" לא תישאר לבד.
מדי פעם היו משברים והיא איימה לחתוך את הרומן כי ראתה שהוא לא עומד בהבטחה לעזוב את אשתו, אך מהר מאוד הם חזרו זו לזרועות זה. ממש כמו התמכרות. הרי כמו שאומרים, האהבה עיוורת.
יום הולדתה ה-40 התקרב והיא הרגישה שהיא ממש בפרשת דרכים. חברתה הטובה רינה (היחידה שמכירה באמת את הסיפור שלה) הפצירה בה לעזוב אותו אחת ולתמיד ולתת לעצמה צ'אנס עם מישהו אחר. מישהו שיוכל להיות בעלה, לאהוב אותה, שהיא תהיה עבורו מספר 1, האישה של חייו, ולא איזו פילגש.
רינה התחתנה דרכי והמליצה לה מאוד להגיע אליי. "לכי לפגישת ייעוץ, מה אכפת לך לנסות?"
אסתי הייתה לחלוטין נגד העניין. קודם כל, היא איבדה לגמרי את האמון בגברים. שנית, היא כל כך נפגעה ממערכת היחסים שלה עם הנשוי, שהיא הייתה אחוזת פחד מלהיפגע שוב. כל הסיפור הזה כל כך שבר אותה, והיא הייתה בטוחה ב-100 אחוז שהיא תישאר רווקה כל חייה.
גם הגיל שלה לא שיחק לטובתה, והיא לא האמינה שתצליח להרות – גם מפאת גילה וגם כי עברה כבר 2 הפלות, אחת מהן בחודש מתקדם.
לבסוף היא השתכנעה (או שאולי היא סתם רצתה להשתיק את חברתה רינה), והיא הגיעה אליי לפגישת ייעוץ. לא תאמינו, אבל תוך שנה מהפעם הראשונה שהכרנו היא כבר עמדה מתחת לחופה עם קיבוצניק מקסים, גרוש+3.
ומה לגבי ילד משותף? היא הרי הייתה בטוחה שלא תצליח להיכנס להיריון, אך רצה הגורל והיא צ'יק צ'אק נקלטה.
אך השמחה הגדולה הייתה מהולה בטיפת עצב כי היא הייתה בחרדות כל ההיריון שיוולד לה בן. אז עוד לא יכלו לגלות את מין העובר בבדיקת אולטרה סאונד. החרדה נבעה מכך שבגלל העבר שלה עם ההפלות, אסור על פי ההלכה לעשות לבן פדיון (כי הוא לא בן בכור), והיא חששה מתגובת הוריה השמרנים שלא ידעו דבר על הרומן שלה ועל ההפלות.
בסוף גם כאן המזל היה לצדה ונולדה לה בת.
מוסר השכל: לעולם אל תתייאשו ואל תחשבו שפספסתם את הרכבת. אי אפשר לדעת מתי האהבה תיפול עליכם מהשמיים.